הדרך אל הפנתיאון
מחבר/ת: לבל, אודי
תקציר:
הספר עוקב אחר מקומם של לוחמי וחללי האצ"ל והלח"י בזיכרון הישראלי. חברי מחתרת אלמונים בחייהם שנאלצו להישאר אלמונים גם במותם, עת הכריע בן גוריון כי ייקברו 'מחוץ לחלקה הצבאית בבית העלמין' וקבע את היחס אליהם כאל מתאבדים הנקברים מחוץ לגדרות בית הקברות היהודי. גם גיבורי המחנה הרוויזיוניסטי הישראלי לא מצאו את מקומם בפנתיאון הישראלי.
הספר עוסק בזיקת הזיכרון הציבורי לעצמה ולדומיננטיות הפוליטית ובקשר שבין שכול לאומי ללגיטימציה פוליטית וחברתית. הוא מאיר את שיקוליהן והתנהלותן של ממשלות ישראל בהחלטותיהן בפרשיות שונות כגון הטבעת האנייה אטלנטה, עיצוב מדיניות הטיפול במשפחות החללים, העלאת עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי, חקירת רצח ארלוזורוב ועוד.
הספר מצביע על 'אחרים' בזיכרון הציבורי שמצאו את עצמם מחוץ למותגי ה'ממלכתיות' ו'מגש הכסף' ועוקב אחר תהליכי מחיקת הזיכרון ומאמצי הכניסה אליו - זיכרון ממלכתי שעוצב בקפידה בידי מפגה (מפא"י) שעשתה בו כבתוך שלה, עת החליטה כי 'לפנתיאון הלאומי אין מכניסים כל אדם'. וכל זאת כדי שהתודעה הציבורית תזהה מפלגה יחידה (מפא"י) ומנהיג יחיד (דוד בן גוריון) עם מפעל הקוממיות. הוא מצביע על כך שהשכול וההנצחה הלאומית - מתחמים ישראלים מקודשים - עוצבו על פי שיקולים פוליטיים, רציונליים וציניים.
יש להעריך כי מספר ימי ההמתנה המשוער יהיה כמות ההזמנות כפול מספר ימי השאלה עבור כל עותק.
עותקים
| מספר | סטטוס | מיקום | מס' מיון | סימן מדף | כרך | ימי השאלה | תאריך החזרה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1538 | זמין | 355.1(5694) | לבל | 14 |